Blog de Marie-Jeanne

עת שערי רצון

 עת שערי רצון להפתח,
יום אהיה כפי לאל שוטח,
אנא זכר נא לי ביום הוכח
עוקד והנעקד והמזבח!

 באחרית נסה בסוף העשרה:
‘הבן אשר נולד לך משרה,
אם נפשך בו עד מאד נקשרה,
קום, העלהו לי לעולה ברה 
אל הר אשר כבוד לך זורח’.
עוקד והנעקד והמזבח!

 אמר לשרה: ‘כי חמודך יצחק
גדל ולא למד עבודת שחק,
אלך ואורהו אשר לו אל חק’.
אמרה: ‘לכה אדון, אבל אל תרחק’.
ענה: ‘יהי לבך באל בוטח’.
עוקד והנעקד והמזבח!

*שחר, והשכים להלך בבקר,
ושני נעריו ממתי השקר.
יום השלישי נגעו אל חקר,
וירא דמות כבוד והוד ויקר.
עמד והתבונן להמשח.
עוקד והנעקד והמזבח!

*ידע נעריו כי קראם לאמר:
‘אור הראיתם צץ בראש הר המור?’
ויאמרו: ‘לא נחזה רק מהמור’.
ענה: ‘שבו פה, עם משולים לחמור,
ואני והנער להשתטח’.
עוקד והנעקד והמזבח!

הלכו שניהם לעסק במלאכה.
ויענה יצחק לאביו ככה:
‘אבי, הלא אש ועצי מערכה.
איה, אדוני, שה אשר כהלכה?
האת ביום זה דתך שוכח?’
עוקד והנעקד והמזבח!

*ויענה אביו: ‘באל חי מחסה,
כי הוא אשר יראה לעולה השה.
דע, כי אשר יחפץ אלהים, יעשה.
נבנה, בני, היום לפניו כסא,
אז יאמיר זבח והזובח’.
עוקד והנעקד והמזבח!

*דפקו בשערי רחמים לפתח,
הבן להזבח ואב לזבח,
קווים לאל וברחמיו לבטח.
קווי יי יחליפו כח.
דרשו בנחלת אל להסתפח.
עוקד והנעקד והמזבח!

 הכין עצי עולה באון וחיל, 
ויעקד יצחק כעקדו איל,
ויהי מאור יומם בעינם ליל,
והמון דמעיו נוזלים בחיל.
עין במר בוכה ולב שמח.
עוקד והנעקד והמזבח!

 שיחו לאמי כי ששונה פנה.
הבן אשר ילדה לתשעים שנה
היה לאש ולמאכלת מנה.
אנה אבקש לה מנחם, אנה?
צר לי לאם תבכה ותתיפח!
עוקד והנעקד והמזבח!

*ממאכלת יהמה מדברי.
נא חדדה, אבי, ואת מאסרי
חזק, בעת יקד יקוד בבשרי.
קח עמך הנשאר מאפרי,
ואמר לשרה: ‘זה ליצחק ריח.’
עוקד והנעקד והמזבח!

 ויהמו כל מלאכי מרכבה,
אופן ושרף שואלים בנדבה,
מתחננים לאל בעד שר צבא:
‘אנא, תנה פדיום וכפר הבה,
אל נא יהי עולם בלא ירח’.
עוקד והנעקד והמזבח!

אמר לאברהם אדון שמים:
‘אל תשלחה יד אל שליש אורים!
שובו לשלום, מלאכי מחנים.
יום זה זכות לבני ירושלים,
בו שערי רחמים אני פותח’.
עוקד והנעקד והמזבח!

*לבריתך, שוכן זבולים שבעה, 
זכרה לעדה סערה ונגועה,
ושמע תקיעה תוקעה ותרועה,
ואמר לציון: ‘בא זמן הישועה,
ינון ואליה אני שולח’!
עוקד והנעקד והמזבח!

מושר בתפילת שחרית של ראש השנה, לפני תקיעת שופר.
מחבר: יהודה אבן עבאס
לחן: עממי.
*לא מופיע בגרסה מוקלטת

J’ai decouvert il y a quelque temps qu’un excellent chanteur israelien avait enregistré des piyutim, ces chants venus de tres loin , composés par des âmes d’hommes rares.

Voici le lien vers le site d’Ehud Banai ou on peut ecouter 3 de ces magnifiques poemes a la gloire de la vie et du Createur de toute chose: ecoutez

Vite fait , ce sont des photos prises cet apres midi avec mon telephone dans le Marais, et en prime celle que j’avais prise a Beaubourg avec Françoise, et au retour passage par la Concorde

Petite folie: rue des Francs Bourgeois, nous avons trouve une petite boutique qui faisait des glaces a la vanille et a la pistache,mmmmm je ne te dis que ça. Nous sommes allées avec nos glaces dans un petit jardin puis, par la rue des Blancs Manteaux nous avons sillonné le quartier qui devient tres  chicos. Une visite rapide chez Ma Tante pour voir le programme des ventes, et enfin retour par la rue des Ecouffes et Metro St Paul.

Powered by ScribeFire.

Une image valant mieux qu’un mauvais discours, voici ma ballade en images

Si vous utilisez  Google Chrome, il suffit de cliquer sur la premiere image pour voir tout le diaporama (en theorie). Sinon, en cliaquant sur chaque photo vous la verrez a sa taille d’origine. 

correctif: c’est avec Firefox qu’on voit les photos en diaporama

Bien entendu les commentaires sont les bienvenus:)

“j’ai ouvert le blog, et les images du luxembourg se sont cognees a celles qui tournent sans cesse dans ma tete comme ces phrases de musique qui ne sont pas toujours invitees et qui ne veulent pas nous quitter. elles font renaitre mes souvenirs , ils etaient pourtant , du moins je le croyais, solidement ancres dans la vague de fond des oublis..le luxembourg c’est surtout pour moi une petite fille extraordinaire , sa voiture a pedale est restee longtemps dans la remise pres du manege,totalement inutile , elle ne voulait pour rien au monde pedaler et s’entetait a vouloir nager dans le bassin. , c’est le sourire de la dame des balancoires, lumineuse, intelligente, et les anes  aussi. ils avaient accompagne mon enfance a travers mes lectures incessantes , et puis ils etaient la , en vrai, pour m’eblouir dans une preadolescence interminable et sans cesse renouvelee, je revois aussi le regard d’une dame definitivement engoncee dans les bonnes manieres et epouvantee de me voir , avec un sceau et une pelle dans la main ,embrassant  un ami d’enfance lors d’une de nos innombrables occasions ratees, et puis il me revient les yeux magnifiques d’un tres bel italien, la petite fille lui avait gentillement fait comprendre que pour gagner mes bonnes graces il fallait d’abord s’assurer des siennes, et il s’etait precipite pour lui acheter un glace des qu’elle en avait exprime le desir, elle n’avait pas plutot eu son cornet solidement en bouche qu’elle m’intimait l’ordre de partir et sans delai. mais peut etre que mes nostalgies vont egalement au petit cafe sous les arbres ou aux concerts dans le kiosque a musique , ou a une autre rencontre , un jour ou j’etais seule et selon nombre de mes amies aurais bien mieux fait d’aller me promener aux tuileries!” (texte de Lano)

A la demande d’une amie j’ai decide de relater mes ballades dans Paris. Je n’ai aucun don naturel pour cela mais je vais quand meme essayer d’etre moins bordelique qu’a mon habitude et surtout de ballade en ballade j’essayerai de m’ameliorer.

Donc ma premiere promenade c’etait d’aller au Luco pour retrouver Marguerite en visite a Paris. Je quitte donc mon joli boulevard et ses doubles allées de maronniers pour aller prendre un autobus dont le trajet est lui meme une promenade touristique. J’avais mon appareil de photo a la main mais ….. je n’ai pas reussi a photographier ce que je trouvais remarquable . Voici donc la premier vue d’un boulevard bruyant et que je dois quand meme vous montrer:

Je continue mon chemin pour justement trouver cet autobus dont le trajet est magnifique. Voila ma station habituelle:

Tout le long du trajet j’ai essayé de me positionner  de maniere a avoir une vue  interessante a photographier mais une dame au regard tres reprobateur me fusillait du regard quand je me contorsionnais pour prendre ma photo; je n’ai donc de tout ce trajet magnifique q’un tout petit coin de l’eglise Saint François Xavier a vous montrer:

J’arrive a mon point de rendez vous :l’entrée du Jardin du Luxembourg

coté rue ,on est sur Saint Michel

 et enfin la surprise: Marguerite , en visite a Paris.

1er septembre, c’est la rentrée pour tant de millions d’enfants a travers le monde. Lorsque j’etais enfant nous avions un mois supplementaire de vacances et la rentree se faisait le 1er octobre. Ce qui n’a pas changé c’est cette inquietude avant la rentree, les petits maux de ventre des enfants , le regard soudain ailleurs de ma petite fille qui se demande “comment ça va se passer a l’ecole primaire?” et moi qui lui repond que ce sera magnifique, qu’elle apprendra plein de choses nouvelles, connaitra de nouveaux amis , de nouvelles copines de jeux. J’y crois fermement mais alors pourquoi n’ai je aucun bon souvenir de l’ecole de mon enfance?

Juliette Gréco - Si tu t’imagines

כנסיית השכל - שום דבר לא יפגע בי - קליפ