Blog de Marie-Jeanne

Powered by ScribeFire.

עת שערי רצון

 עת שערי רצון להפתח,
יום אהיה כפי לאל שוטח,
אנא זכר נא לי ביום הוכח
עוקד והנעקד והמזבח!

 באחרית נסה בסוף העשרה:
‘הבן אשר נולד לך משרה,
אם נפשך בו עד מאד נקשרה,
קום, העלהו לי לעולה ברה 
אל הר אשר כבוד לך זורח’.
עוקד והנעקד והמזבח!

 אמר לשרה: ‘כי חמודך יצחק
גדל ולא למד עבודת שחק,
אלך ואורהו אשר לו אל חק’.
אמרה: ‘לכה אדון, אבל אל תרחק’.
ענה: ‘יהי לבך באל בוטח’.
עוקד והנעקד והמזבח!

*שחר, והשכים להלך בבקר,
ושני נעריו ממתי השקר.
יום השלישי נגעו אל חקר,
וירא דמות כבוד והוד ויקר.
עמד והתבונן להמשח.
עוקד והנעקד והמזבח!

*ידע נעריו כי קראם לאמר:
‘אור הראיתם צץ בראש הר המור?’
ויאמרו: ‘לא נחזה רק מהמור’.
ענה: ‘שבו פה, עם משולים לחמור,
ואני והנער להשתטח’.
עוקד והנעקד והמזבח!

הלכו שניהם לעסק במלאכה.
ויענה יצחק לאביו ככה:
‘אבי, הלא אש ועצי מערכה.
איה, אדוני, שה אשר כהלכה?
האת ביום זה דתך שוכח?’
עוקד והנעקד והמזבח!

*ויענה אביו: ‘באל חי מחסה,
כי הוא אשר יראה לעולה השה.
דע, כי אשר יחפץ אלהים, יעשה.
נבנה, בני, היום לפניו כסא,
אז יאמיר זבח והזובח’.
עוקד והנעקד והמזבח!

*דפקו בשערי רחמים לפתח,
הבן להזבח ואב לזבח,
קווים לאל וברחמיו לבטח.
קווי יי יחליפו כח.
דרשו בנחלת אל להסתפח.
עוקד והנעקד והמזבח!

 הכין עצי עולה באון וחיל, 
ויעקד יצחק כעקדו איל,
ויהי מאור יומם בעינם ליל,
והמון דמעיו נוזלים בחיל.
עין במר בוכה ולב שמח.
עוקד והנעקד והמזבח!

 שיחו לאמי כי ששונה פנה.
הבן אשר ילדה לתשעים שנה
היה לאש ולמאכלת מנה.
אנה אבקש לה מנחם, אנה?
צר לי לאם תבכה ותתיפח!
עוקד והנעקד והמזבח!

*ממאכלת יהמה מדברי.
נא חדדה, אבי, ואת מאסרי
חזק, בעת יקד יקוד בבשרי.
קח עמך הנשאר מאפרי,
ואמר לשרה: ‘זה ליצחק ריח.’
עוקד והנעקד והמזבח!

 ויהמו כל מלאכי מרכבה,
אופן ושרף שואלים בנדבה,
מתחננים לאל בעד שר צבא:
‘אנא, תנה פדיום וכפר הבה,
אל נא יהי עולם בלא ירח’.
עוקד והנעקד והמזבח!

אמר לאברהם אדון שמים:
‘אל תשלחה יד אל שליש אורים!
שובו לשלום, מלאכי מחנים.
יום זה זכות לבני ירושלים,
בו שערי רחמים אני פותח’.
עוקד והנעקד והמזבח!

*לבריתך, שוכן זבולים שבעה, 
זכרה לעדה סערה ונגועה,
ושמע תקיעה תוקעה ותרועה,
ואמר לציון: ‘בא זמן הישועה,
ינון ואליה אני שולח’!
עוקד והנעקד והמזבח!

מושר בתפילת שחרית של ראש השנה, לפני תקיעת שופר.
מחבר: יהודה אבן עבאס
לחן: עממי.
*לא מופיע בגרסה מוקלטת

J’ai decouvert il y a quelque temps qu’un excellent chanteur israelien avait enregistré des piyutim, ces chants venus de tres loin , composés par des âmes d’hommes rares.

Voici le lien vers le site d’Ehud Banai ou on peut ecouter 3 de ces magnifiques poemes a la gloire de la vie et du Createur de toute chose: ecoutez

Juliette Gréco - Si tu t’imagines

כנסיית השכל - שום דבר לא יפגע בי - קליפ

Powered by ScribeFire.

avishai cohen - shuvi elai - the official video clip

La notation musicale de la Bible se compose de 19 signes nommés Té’amîm :

Té’amim provient de la racine hébraïque : dont le sens veut dire : goûter, savourer dans le langage de la nourriture et également dans celui de la métaphore d’où :

Signification ; intonation ; intelligence ; raison ; cause ; ordre. Quelqu’un a du « bon sens » ou ta’am

; une faculté ; dans le psaume 119, 66 : un bon jugement et connaissance.

Les Karaïtes ont forgé ce terme : d’où est sorti la lecture pluriel :

- Ces signes constituent deux systèmes. Celui de la prosodie (textes en prose), celui de la psalmodie : textes poétiques, soit les Psaumes, les Proverbes et la presque totalité du Livre de Job.

- Les té’amîm sont placés soit au-dessous, soit au-dessus du texte hébreu, parmi les points-voyelles :

Voici le même texte, sans les points-voyelles :

- Selon cette place, inférieure ou supérieure, les signes ont un sens totalement différent.
Les signes inférieurs représentent des sons de hauteur fixe, progressive.

La hauteur des sons représentés par les signes supérieurs leur est subordonnée ; elle dépend de la hauteur du degré fixe qui les précède.

- Les signes inférieurs représentent les degrés successifs d’une échelle réduite à l’étendue de la voix humaine.
Il y a huit signes inférieurs dans la prosodie, sept dans la psalmodie. Les voici, dans l’ordre de leur progression.
Soit sur la portée :

- Trois écoles ont travaillé à la fixation par l’écriture, des accents hébraïques les Té amim,ou signes musicaux de cantillation.

- La première école israëlite : notation par points.

- L’école babylonienne, qui note par syllabe au dessus des lignes en utilisant l’initial de chaque ta’am.

- L’école de Tibériade (manuscrit type de Moïse Ben Asher, IXème siècle) qui est fondée sur le premier système israélite et combine points, traits, crochets et cercles. C’est le système qui s’est imposé partout et est parvenu â une exécution extraordinairement nuancée de toutes les liaisons possibles entre les mots sous l’action du poids de l’accent.

Cette triple connexion du système : valeurs tonales, dénominations et leur sens, signes graphiques forment un tout indissociable, en connaissance totale du système. C’est ainsi que la révélation du sens des dénominations, et les déductions qu’elle impose, interrogent l’histoire des sources de cette notation.

- L’étymologie témoigne de l’interprétation musicale donnée aux signes de la clé de déchiffrement.

« NEGHINOT » est un terme Biblique, de sens musical. Il signifie « modulations », du verbe « naghan » : jouer, toucher d’un instrument â cordes, chant, musique.

« ‘al - haghinot, ninghinot »: sont des termes figurant en tête de certains psaumes et désignant les instruments de musique â cordes.

Dans les traités de la première heure sont mentionnés principalement en regard des signes les seuls noms qui vont suivre. Nous citons : fin, repos, grappe, charme, dressant, accroupi etc…

- Dénominations :

Système prosodique, signes inférieurs de hauteur fixe :