Blog de Marie-Jeanne

עת שערי רצון

 עת שערי רצון להפתח,
יום אהיה כפי לאל שוטח,
אנא זכר נא לי ביום הוכח
עוקד והנעקד והמזבח!

 באחרית נסה בסוף העשרה:
‘הבן אשר נולד לך משרה,
אם נפשך בו עד מאד נקשרה,
קום, העלהו לי לעולה ברה 
אל הר אשר כבוד לך זורח’.
עוקד והנעקד והמזבח!

 אמר לשרה: ‘כי חמודך יצחק
גדל ולא למד עבודת שחק,
אלך ואורהו אשר לו אל חק’.
אמרה: ‘לכה אדון, אבל אל תרחק’.
ענה: ‘יהי לבך באל בוטח’.
עוקד והנעקד והמזבח!

*שחר, והשכים להלך בבקר,
ושני נעריו ממתי השקר.
יום השלישי נגעו אל חקר,
וירא דמות כבוד והוד ויקר.
עמד והתבונן להמשח.
עוקד והנעקד והמזבח!

*ידע נעריו כי קראם לאמר:
‘אור הראיתם צץ בראש הר המור?’
ויאמרו: ‘לא נחזה רק מהמור’.
ענה: ‘שבו פה, עם משולים לחמור,
ואני והנער להשתטח’.
עוקד והנעקד והמזבח!

הלכו שניהם לעסק במלאכה.
ויענה יצחק לאביו ככה:
‘אבי, הלא אש ועצי מערכה.
איה, אדוני, שה אשר כהלכה?
האת ביום זה דתך שוכח?’
עוקד והנעקד והמזבח!

*ויענה אביו: ‘באל חי מחסה,
כי הוא אשר יראה לעולה השה.
דע, כי אשר יחפץ אלהים, יעשה.
נבנה, בני, היום לפניו כסא,
אז יאמיר זבח והזובח’.
עוקד והנעקד והמזבח!

*דפקו בשערי רחמים לפתח,
הבן להזבח ואב לזבח,
קווים לאל וברחמיו לבטח.
קווי יי יחליפו כח.
דרשו בנחלת אל להסתפח.
עוקד והנעקד והמזבח!

 הכין עצי עולה באון וחיל, 
ויעקד יצחק כעקדו איל,
ויהי מאור יומם בעינם ליל,
והמון דמעיו נוזלים בחיל.
עין במר בוכה ולב שמח.
עוקד והנעקד והמזבח!

 שיחו לאמי כי ששונה פנה.
הבן אשר ילדה לתשעים שנה
היה לאש ולמאכלת מנה.
אנה אבקש לה מנחם, אנה?
צר לי לאם תבכה ותתיפח!
עוקד והנעקד והמזבח!

*ממאכלת יהמה מדברי.
נא חדדה, אבי, ואת מאסרי
חזק, בעת יקד יקוד בבשרי.
קח עמך הנשאר מאפרי,
ואמר לשרה: ‘זה ליצחק ריח.’
עוקד והנעקד והמזבח!

 ויהמו כל מלאכי מרכבה,
אופן ושרף שואלים בנדבה,
מתחננים לאל בעד שר צבא:
‘אנא, תנה פדיום וכפר הבה,
אל נא יהי עולם בלא ירח’.
עוקד והנעקד והמזבח!

אמר לאברהם אדון שמים:
‘אל תשלחה יד אל שליש אורים!
שובו לשלום, מלאכי מחנים.
יום זה זכות לבני ירושלים,
בו שערי רחמים אני פותח’.
עוקד והנעקד והמזבח!

*לבריתך, שוכן זבולים שבעה, 
זכרה לעדה סערה ונגועה,
ושמע תקיעה תוקעה ותרועה,
ואמר לציון: ‘בא זמן הישועה,
ינון ואליה אני שולח’!
עוקד והנעקד והמזבח!

מושר בתפילת שחרית של ראש השנה, לפני תקיעת שופר.
מחבר: יהודה אבן עבאס
לחן: עממי.
*לא מופיע בגרסה מוקלטת

J’ai decouvert il y a quelque temps qu’un excellent chanteur israelien avait enregistré des piyutim, ces chants venus de tres loin , composés par des âmes d’hommes rares.

Voici le lien vers le site d’Ehud Banai ou on peut ecouter 3 de ces magnifiques poemes a la gloire de la vie et du Createur de toute chose: ecoutez

Poeme de Nathan Zach ( en hebreu)

Give Me What the Tree Has

Give me what the tree has and what it won’t lose
and give me the power to lose what the tree has.
The faint tracings the wind makes in the darkness of a summer night
and the darkness which has neither trace nor shape.
Give me the shapes I once had and have no more
the strength to think that they’ve been lost. Give me
an eye stronger than what it sees and a hand
harder than what it seeks. Let me inherit
you without receiving anything that’s not past
the moment I receive it. Give me the power to come near,
without fear, precisely to what I’m not meant
to hold dear, let me come near.

et le plus beau de ses poemes:

For is the tree of the field a man whom comes in siege before you.

Song by Israeli singer Yehudit Ravitz, based on Nathan Zach’s poem
and on the verse in Deuteronomy 20:19 (translation by Ariel Brosh).
Because the man is the tree of the field;
Like the tree the man grows up.
Like the the man, the tree also gets uprooted,
And I surely do not know
where I have been and where I will be,
like the tree of the field.

Because the man is the tree of the field;
Like the tree he aspires upwards.
Like the man, he gets burnt in fire,
And I surely do not know
where I have been and where will I be,
like the tree of the field.

Because the man is the tree of the field;
Like the tree he is thirsty to water.
Like the man, thirsty he remains,
And I surely do not know
where I have been and where will I be,
like the tree of the field.
I’ve loved, and I’ve hated;
I’ve tasted both this and that;
I was buried in a plot of land;
And it’s bitter, it’s bitter in my mouth,
Like the tree of the field;
Like the tree of the field.

יט  כִּי-תָצוּר אֶל-עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ, לֹא-תַשְׁחִית אֶת-עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן–כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל, וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת:  כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה, לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר.

כ  רַק עֵץ אֲשֶׁר-תֵּדַע, כִּי-לֹא-עֵץ מַאֲכָל הוּא–אֹתוֹ תַשְׁחִית, וְכָרָתָּ; וּבָנִיתָ מָצוֹר, עַל-הָעִיר אֲשֶׁר-הִוא עֹשָׂה עִמְּךָ מִלְחָמָה–עַד רִדְתָּהּ.