Blog de Marie-Jeanne

grand froid commence a sevir sur Paris, pour echapper a la morosité de la grisaille rien ne vaut une petite marche dans le froid de cet espace balayé par le vent mais illuminé par la lumiere qui se reflète sur les milliers de vitres des gratte ciels , occupés par des fourmilieres de petits bonshommes en costumes mal coupés et petites bonnes femmes reveches , beiges ou noires . petite fourmi parmi les autres , j’ai donc affonté le froid pour voir si le brouillard se dispersait, quand soudain je me suis dit que cela valait bien quelques photos :

Je reviens d’une tres  belle exposition sur Dufy  et voici quelques images captées avec mon telephone portable. C’etait si joli que je n’ai pu resister a faire quelques ( pas terribles) photos pour partager cette beauté et cette légèreté.

Shalom

Powered by ScribeFire.

עת שערי רצון

 עת שערי רצון להפתח,
יום אהיה כפי לאל שוטח,
אנא זכר נא לי ביום הוכח
עוקד והנעקד והמזבח!

 באחרית נסה בסוף העשרה:
‘הבן אשר נולד לך משרה,
אם נפשך בו עד מאד נקשרה,
קום, העלהו לי לעולה ברה 
אל הר אשר כבוד לך זורח’.
עוקד והנעקד והמזבח!

 אמר לשרה: ‘כי חמודך יצחק
גדל ולא למד עבודת שחק,
אלך ואורהו אשר לו אל חק’.
אמרה: ‘לכה אדון, אבל אל תרחק’.
ענה: ‘יהי לבך באל בוטח’.
עוקד והנעקד והמזבח!

*שחר, והשכים להלך בבקר,
ושני נעריו ממתי השקר.
יום השלישי נגעו אל חקר,
וירא דמות כבוד והוד ויקר.
עמד והתבונן להמשח.
עוקד והנעקד והמזבח!

*ידע נעריו כי קראם לאמר:
‘אור הראיתם צץ בראש הר המור?’
ויאמרו: ‘לא נחזה רק מהמור’.
ענה: ‘שבו פה, עם משולים לחמור,
ואני והנער להשתטח’.
עוקד והנעקד והמזבח!

הלכו שניהם לעסק במלאכה.
ויענה יצחק לאביו ככה:
‘אבי, הלא אש ועצי מערכה.
איה, אדוני, שה אשר כהלכה?
האת ביום זה דתך שוכח?’
עוקד והנעקד והמזבח!

*ויענה אביו: ‘באל חי מחסה,
כי הוא אשר יראה לעולה השה.
דע, כי אשר יחפץ אלהים, יעשה.
נבנה, בני, היום לפניו כסא,
אז יאמיר זבח והזובח’.
עוקד והנעקד והמזבח!

*דפקו בשערי רחמים לפתח,
הבן להזבח ואב לזבח,
קווים לאל וברחמיו לבטח.
קווי יי יחליפו כח.
דרשו בנחלת אל להסתפח.
עוקד והנעקד והמזבח!

 הכין עצי עולה באון וחיל, 
ויעקד יצחק כעקדו איל,
ויהי מאור יומם בעינם ליל,
והמון דמעיו נוזלים בחיל.
עין במר בוכה ולב שמח.
עוקד והנעקד והמזבח!

 שיחו לאמי כי ששונה פנה.
הבן אשר ילדה לתשעים שנה
היה לאש ולמאכלת מנה.
אנה אבקש לה מנחם, אנה?
צר לי לאם תבכה ותתיפח!
עוקד והנעקד והמזבח!

*ממאכלת יהמה מדברי.
נא חדדה, אבי, ואת מאסרי
חזק, בעת יקד יקוד בבשרי.
קח עמך הנשאר מאפרי,
ואמר לשרה: ‘זה ליצחק ריח.’
עוקד והנעקד והמזבח!

 ויהמו כל מלאכי מרכבה,
אופן ושרף שואלים בנדבה,
מתחננים לאל בעד שר צבא:
‘אנא, תנה פדיום וכפר הבה,
אל נא יהי עולם בלא ירח’.
עוקד והנעקד והמזבח!

אמר לאברהם אדון שמים:
‘אל תשלחה יד אל שליש אורים!
שובו לשלום, מלאכי מחנים.
יום זה זכות לבני ירושלים,
בו שערי רחמים אני פותח’.
עוקד והנעקד והמזבח!

*לבריתך, שוכן זבולים שבעה, 
זכרה לעדה סערה ונגועה,
ושמע תקיעה תוקעה ותרועה,
ואמר לציון: ‘בא זמן הישועה,
ינון ואליה אני שולח’!
עוקד והנעקד והמזבח!

מושר בתפילת שחרית של ראש השנה, לפני תקיעת שופר.
מחבר: יהודה אבן עבאס
לחן: עממי.
*לא מופיע בגרסה מוקלטת

J’ai decouvert il y a quelque temps qu’un excellent chanteur israelien avait enregistré des piyutim, ces chants venus de tres loin , composés par des âmes d’hommes rares.

Voici le lien vers le site d’Ehud Banai ou on peut ecouter 3 de ces magnifiques poemes a la gloire de la vie et du Createur de toute chose: ecoutez